הטיפול בדמנציה מגוון ומשתנה בהתאם למגוון המופעים שלה, לקצב ההתקדמות שלה או לסיבות שגרמו לה. במקרה של דמנציה שהופיעה כתוצאה ממחלת אלצהיימר, אין דרך לרפא את המחלה אך ניתן לטפל בחלק מהסימפטומים ולעכב את התפתחות המחלה.

על פי רוב ממליצים הרופאים על שילוב של טיפול תרופתי וטיפולים נוספים – רגשיים, תחושתיים, יצירתיים. אלה כמה מהשיטות לטיפול בתנועה שהתגלו כאפקטיביות, וממומשות על ידי טיפול באמצעות מטפלת סיעודית:

פעילות גופנית נמרצת
פעילות גופנית משותפת מעניקה גם תחושת חיוניות, ערנות וכוח.

מעבר ליתרונותיה הידועים של פעילות גופנית באשר היא, חולי אלצהיימר מרוויחים ממנה ערך מוסף לא מבוטל: להפעלה המבוססת על חיקוי נודע יתרון אצל חולי אלצהיימר, שכן היא משחררת אותם מהצורך ליזום ולהחליט. סדר תרגילים קבוע ומוכר יעניק להם גם תחושת ביטחון.
פעילות גופנית מותאמת היא אמצעי מצוין לפריקת תסכולים ומתחים, בייחוד אם משולבים בה רקיעות רגליים, חבטות במקלות, תנועות היאבקות, השמעת קולות ופעילות נמרצת.
הפעילות הנעשית יחד משחררת גם מתחושת הניתוק והבדידות: אפשר לגעת זה בזה, לתת ידיים, ולתרגל נשימות יחד בין התרגילים. יתרון נוסף הוא חוסר השיפוטיות שבפעילות משותפת: בתום הפעילות אין תוצרת מוחשית ונחסכים המבוכה, החרדה והתסכול שמלווים פעילויות משימתיות אחרות.

טיפול בתנועה
לתנועה, ובכלל זה לריקוד, יש השפעה מיטיבה על הלוקים בדמנציה.
לתנועה נמרצת הנעשית בצוותא, ובוודאי לריקוד משותף, יש יתרונות רבים עבור קשישים הלוקים בדמנציה:

• הם מאפשרים יצירת קשר באמצעים לא מילוליים, תוך שהם נותנים מעטפת מגוננת ומכילה;
• הם מהווים דרך לביטוי עצמי ורגשי, כמו גם מקום לפריקה של כעסים ותסכול;
• בהיבט הפיזי-נפשי, הרחבת טווח התנועה מפתחת את תחושת החיוניות;
• טיפול קבוצתי בתנועה מבסס תחושת שייכות: החולים רוקדים ונהנים יחד.