דמנציה – מידע, תסמינים ודרכי טיפול

דמנציה היא תסמונת המתאפיינת באובדן הדרגתי של יכולות קוגניטיביות ומנטליות. היא מתבטאת בשכחה, בלבול, וקושי בביצוע פעולות יומיומיות. למשל, אדם עם דמנציה עלול לשכוח שמות של אנשים קרובים, לאבד התמצאות במקומות מוכרים, או להתקשות בשימוש בחפצים פשוטים. מבחוץ, השינוי אינו תמיד ניכר, אך שיחה קצרה חושפת את עומק האובדן. האדם המוכר לנו משתנה: אישיותו, זיכרונותיו והידע שצבר במהלך חייו – כל אלה דועכים בהדרגה. דמנציה נחשבת לאחד הגורמים המרכזיים למוגבלות בקרב קשישים, והשפעתה על החולה וסביבתו עמוקה ומשמעותית

מהי דמנציה?

דמנציה – בעברית "שיטיון" או "קיהיון" – היא אוסף תסמינים של הידרדרות בתפקודים הקוגניטיביים – זיכרון, חשיבה, זיהוי, תפיסה ושיפוט; ושל התפקודים המנטליים – כלומר התנהגותיים ורגשיים. פגיעתה של הדמנציה היא הדרגתית, בקצב ובאופן השונים מאדם לאדם, ועם התקדמותה נפגמת יכולתו של החולה לבצע פעילויות יומיומיות ולתקשר עם סביבתו, עד למצב של תלות מוחלטת באחרים, מה שלעיתים יעלה את הצורך להעזר בשירותי חברת סיעוד.

דמנציה מתפתחת בהדרגה, עם סימנים מוקדמים שעלולים להיות קשים לזיהוי בתחילה. בשלבים הראשונים, ייתכנו קשיים קלים בזיכרון, כמו שכחת שמות או אירועים אחרונים. אנשים עשויים להתבלבל לעתים או להראות שינויים קלים בהתנהגות, כמו חוסר עניין בפעילויות שאהבו בעבר.

עם התקדמות המחלה, התסמינים הופכים בולטים יותר. אובדן הזיכרון מחמיר, במיוחד לגבי אירועים אחרונים. מתפתחים קשיי שפה, כמו קושי במציאת מילים או הבנת שיחות מורכבות. בעיות בהתמצאות הופכות נפוצות, כאשר אנשים מתקשים לזהות מקומות מוכרים או לנווט בסביבתם. שינויים באישיות ובמצבי רוח עשויים להופיע, כולל דיכאון, חרדה או התנהגות לא אופיינית. בנוסף, מתגלים קשיים בביצוע פעולות יומיומיות, מפשוטות כמו לבוש ורחצה ועד מורכבות כמו ניהול כספים. זיהוי מוקדם של תסמינים אלה חיוני לאבחון ולטיפול מהיר, העשויים לשפר את איכות החיים של החולה ומשפחתו.

דמנציה זה לא סתם בלבול רגעי

לכולנו, בוודאי בגיל הזיקנה, יש רגעים של שכחה ובלבול. לא כל רגע כזה מעיד בהכרח על תחילתו של תהליך דמנטי. מה בכל זאת צריך להדליק נורת אזהרה?

1. כשאובדן הזיכרון משפיע על התפקוד
נשים לב לסוג השכחה ולתדירותה. אין מדובר בשכחה, שמתרחשת מדי פעם, של שמות עמיתים לעבודה או של מטלה כלשהי שנזכרים בה באיחור. אנשים הלוקים בדמנציה ישכחו לא רק את המטלה אלא גם את מטרתה, מקרי השכחה יופיעו לעתים קרובות, ובדרך כלל, הם לא ייזכרו במה ששכחו.

2. כשהמטלות היומיומיות הופכות קשות לביצוע
הפעלת מכשירי חשמל, תשלום חשבונות, קניות בסופר – כל אלה יהפכו לפתע למשימה מורכבת עד בלתי אפשרית. ניתן לראות גם ירידה ביכולת להתארגן, להתלבש, לבחור בגדים מתאימים, פעמים רבות לבישה של מספר רב של שכבות ללא פשר.

3. כשקשה לתקשר
כולנו שוכחים לעיתים מילה זו או אחרת, אך מוצאים מילה נרדפת או דרך אחרת לסיים את המשפט באופן קוהרנטי. הלוקים בדמנציה ישכחו מילים פשוטות, יתקשו למצוא להן את התחליף המתאים ולבנות – או להבין – משפטים מורכבים. בשלב מתקדם יותר של המחלה יהפכו המשפטים שלהם לבלתי מובנים לחלוטין.

4. כשיש קושי בהתמצאות במרחב ובזמן
לצאת אל הרחוב ולא לזכור את הדרך הביתה, להימצא במקום ולא לזכור איך ומתי הגעת אליו – זהו חוסר ההתמצאות במרחב, המאפיין את תהליך הדמנציה.

5. כשיכולת השיפוט נעלמת
בניגוד לטעות שנעשית מתוך חוסר ריכוז רגעי, אצל החולה הדמנטי עלולה להופיע שכחה מוחלטת של משימה או אחריות שהוטלה עליו, כמו למשל, שמירה על ילד. ירידה ביכולת השיפוט תבוא לידי ביטוי גם בניהול הכספים, ובמקרים רבים יהפכו הסובלים מדמנציה מטרה קלה לנוכלים המנצלים את כושר השיפוט הלקוי שלהם.

6. כשמופיעות בעיות בחשיבה מופשטת
קושי בעבודה עם מספרים או ביצוע פעולה מורכבת, כגון נהיגה. קושי לעקוב אחר חשבון הבנק וביצוע תשלומים שונים, או קושי בתכנון וביצוע פעולות בעלות כמה שלבים, לדוגמה בישול לפי מתכון בספר.

7. כששוכחים חפצים במקום לא רגיל
כמה פעמים חיפשנו את המשקפיים ולבסוף גילינו אותם על הראש? זה אינו סימן לדמנציה. חולה דמנציה יניח חפצים במקומות בלתי מתאימים: את המשקפיים שלו נמצא במקרר ואת המלחייה – בתיק.

8. כשחווים שינויים קיצוניים במצב הרוח
אצל חולי דמנציה נראה פעמים רבות שינויים קיצוניים במצב הרוח ללא סיבה נראית לעין: התרגזות פתאומית, התפרצות בבכי, וגם הירגעות – כל אלה יכולים לחלוף בתוך זמן קצר וללא שינוי בתנאים החיצוניים.

9. כשחשים בשינויים באישיות
לעיתים קרובות יופיעו בחולי דמנציה שינויים משמעותיים באישיות. עם התקדמות המחלה, הופכים החולים בדרך כלל לאפאתיים כלפי סביבתם. אולם עוד לפני כן יכול אדם שהיה שקט ונעים הליכות להפוך לרגזן וטרחן, ולהיפך – אדם שהיה דעתן ולוחמני ייעשה פתאום לכנוע. ההשערה הרווחת היא שמדובר לא רק בשינויים הנוירולוגיים, אלא גם בהתמודדות הנפשית יאתם.

10. כשמפסיקים ליזום ומוותרים
הדמנציה מביאה איתה תסכול מחוסר היכולת הגובר לבצע מטלות, להתמיד בתחביבים או לשמר על קשרים. בהמשך, את מקום התסכול תופס חוסר אכפתיות והחולים מתקשים להניע את עצמם וליזום פעילויות.

אין דרך להחזיר את מה שכבר נפגע, אבל ניתן בהחלט לטפל ולהאט את קצב התפתחות המחלה. אפשר – ורצוי – לקבל תמיכה וסיוע הן לחולה, הן לסובבים אותו.

מהם השלבים האופייניים לדמנציה?

הדמנציה מכרסמת בהדרגה במשך 8-10 שנים. נהוג לחלקה לשלושה שלבים אופייניים שכל אחד מהם נמשך כשלוש שנים:

בשלב הראשון, האדם חש בתהליך של ירידה בזיכרון ובלבול. בשלב זה יש ביכולתו של החולה להסתיר את הליקוי. ברמה ההתנהגותית, נוטה החולה להפגין כעס ולעתים אדישות.

בשלב השני, תחול החמרה באובדן הזיכרון, וייפגעו חוש הזמן וההתמצאות במרחב. בשלב זה תהיה פגיעה גם ביכולת השיפוט והסקת מסקנות כמו גם ליקוי בכושר הדיבור וקושי בתכנון תנועה. בשנים אלה יופיעו בעיות התנהגות כמו שוטטות, חשדנות והזיות.

בשלב השלישי, תתרחש פגיעה אנושה בתפקוד: החולה יאבד לחלוטין את הזיכרון והיכולת הקוגנטיבית, ובמישור התפקודי, יאבד את הניידות, את השליטה על הסוגרים, את היכולת התקשורתית ואף את יכולת הבליעה.

יש לשים לב כי לעיתים, תסמינים הדומים לתסמיני דמנציה נגרמים על ידי מחלות שעשויות להיות ניתנות לריפוי, כגון מחלות זיהומיות מסוימות, בעיות מטבוליות (כגון חוסר איזון של בלוטת התריס), חסר תזונתי – כגון חוסר בוויטמין B12, בעקבות חבלת ראש, כתוצאה מתופעות לוואי של תרופות, הרעלות , לרבות עקב אלכוהול או חומרים ממכרים אחרים, ועוד.

מה גורם לדמנציה?

הדמנציה נגרמת כתוצאה ממחלות שונות הפוגעות ברקמת המוח. הנפוצות שבהן:

מחלת אלצהיימר

היא השכיחה ביותר בקרב הסובלים בדמנציה, ומאובחנת אצל 60%-70% מהמקרים. מחלת אלצהיימר גורמת לניוון ואובדן תאים במוח כמו גם שינויים כימיים בהם, המשבשים את תפקודם בהידרדרות הדרגתית לאורך 7-10 שנים. המחלה מופיעה בדרך כלל אצל קשישים ללא סיבה ברורה. ההשערה הרווחת היא ששילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ואורחות חיים משפיע עליה. במקרים נדירים המחלה מופיעה בגיל הצעיר ונמצא לה רקע גנטי ברור.

דמנציה וסקולרית

המאובחנת אצל כ- 20% מהסובלים מדמנציה. פגיעתה נובעת מחסימת זרימת הדם בכלי הדם של המוח – אם באופן פתאומי, למשל כתוצאה משבץ מוחי, ואם באופן הדרגתי, כתוצאה מאירועים חוזרים של חסימות בכלי דם קטנים במוח. ניתן לצמצם את הסיכון לדמנציה וסקולרית על ידי איזון גורמי הסיכון לה, כגון יתר לחץ דם, סוכרת, יתר שומנים בדם, מחלות לב.

דמנציה עם גופיפי לואי

מאובחנת אצל 10%-20% מהסובלים מדמנציה. מחלה זו מתאפיינת בתסמינים הדומים לאלה של מחלת פרקינסון: האטה בתנועות, קישיון שרירים ורעד לא רצוני, ובליקויים קוגניטיביים תנודתיים כמו מעברים חדים בין בלבול לצלילות והופעת הזיות.
בנוסף, דמנציה יכולה להיגרם כתוצאה מחבלות ראש, מהרעלות (אלכוהול, סמים), איידס, טרשת נפוצה ופרקינסון – במקרים אלה, היא עשויה להיות הפיכה.

שכיחות הדמנציה נאמדת ב- 10%-20% בקרב בני 65 ומעלה. השכיחות עולה עם הגיל מכ-25% מבני 70 ומעלה ועד ל-30% בני 85 ומעלה. לעיתים נדירות מתגלה המחלה בגילאים צעירים יותר (מתחת לגיל 60).

הסטטיסטיקה מדברת על 1:6 נשים ו- 1:9 גברים בממוצע שעתידים לחלות במחלה אחרי גיל 65.
בישראל, מספר הלוקים בדמנציה נאמד בכ-140,000. ב-2035, בעקבות העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה, צפויים להיות 349,000 חולים בישראל.

לא ניתן אמנם להשתקם מדמנציה או להחזיר את המצב לקדמותו, אבל ניתן בהחלט לטפל בה ולעכב את התפתחותה. לכן חשוב מאוד לא להתעלם מסימנים כמו אובדן זיכרון, בלבול וחוסר התמצאות, ולגשת להתייעצות ולאבחון.

אבחון דמנציה ואלצהיימר מתבצע על ידי רופא פסיכוגריאטר ועשוי לכלול מספר שלבים. האבחון הראשון מתבצע לרוב באמצעות מבחן המיני מנטל (Mini Mental) – שאלון המורכב ממגוון שאלות הבודקות תפקודי זיכרון, הבנה, התמצאות וריכוז. מטרתו של מבחן זה גם לשלול מחלות דמנטיות אחרות ותופעות בעלות תסמינים זהים. לעיתים, נדרשות גם בדיקות נוירולוגיות מקיפות.

כאשר מופיע חשד לדמנציה, מומלץ לפנות לרופא המשפחה לבדיקה ראשונית ולאחר מכן לאבחון באחת ממרפאות הזיכרון הרב-תחומיות, הנמצאות בסמוך למרבית בתי החולים.

הטיפול באלצהיימר

מחלת אלצהיימר היא, כאמור, מחלה חשוכת מרפא. אולם קיימות תרופות המקלות על תסמיניה ואף מעכבות את התפתחותה. בנוסף, גירוי קוגניטיבי נמצא יעיל במידה זהה לפחות ליעילותן של התרופות. על כן, ההמלצה היא לשלב בין טיפול תרופתי לפעילויות קוגניטיביות כגון יצירה, כתיבה, האזנה למוסיקה, משחקי חברה וזיכרון, פעילות גופנית וכן השתתפות בקבוצות תמיכה לחולים.